ארכיונים עבור פוסטים עם התג: סולם

לפני שנתחיל עם ההגדרה של מרווח והמרווחים עצמם משהו על המונח ״דרגה״.
אם לדוגמא יש לנו את רצף התווים הבא: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו.
ניתן לראות שאני מתחיל עם התו דו ומסיים בדו לכן אני מסמן את התווים במיספרי דרגות כך:
דו (דרגה ראשונה), רה (דרגה שניה), מי (דרגה שלישית), פה (דרגה רביעית), סול (דרגה חמישית), לה (דרגה שישית), סי (דרגה שביעית) – ואם אמשיך הלאה לדו שבאוקטבה מעל דו (דרגה שמינית), רה (דרגה תשיעית), מי (דרגה עשירית). וכן הלאה. (את הדרגות מסמנים הרבה פעמים במיספור יווני).
בכל סולם נתון יש לנו את הטוניקה, התו שממנו הסולם מתחיל, הדרגות ממוספרות החל מתו הטוניקה והלאה במעלה הסולם המוסיקאלי.


ועכשיו נעבור אל הגדרת המרווחים –

מרווח נקבע על פי 2 פרמטרים:
1) הפרשי הדרגות בין 2 צלילי היסוד (קובע את ההגדרה הכללית של המרווח)
2) הפרשי הטונים בין 2 הצלילים האבסולוטיים (קובע את המרווח בצורה מוחלטת)

המרווחים נחלקים לשתי קטגוריות-
1) מרווחים קונסוננטים – מרווחים שערבים לאוזן, אין בהם שום מתח והם לא דורשים פתרון.
2) מרווחים דיסוננטים – מרווחים צורמנים מלאי מתח ודורשים פתרון קונסוננטי.

המרווחים הקונסוננטים נחלקים ל-2:
1) קונסוננטים מושלמים – כל המרווחים שיכולים להקרא גם זכים (פרימה זכה, קווארטה זכה, קווינטה זכה, אוקטבה זכה), מרווחים זכים לא יכולים להיות קטנים או גדולים.
2) קונסוננטים בלתי מושלמים – טרצות קטנות וגדולות, וסקסטות קטנות וגדולות.

דיסוננטים – סקונדות קטנות וגדולות, ספטימות קטנות וגדולות, נונות קטנות וגדולות וטריטון לסוגיו.

* כל המרווחים שאינם זכים הם גדולים או קטנים.
* המרווחים הזכים יוצרים צלילים עילאיים שמיעים.
* מרווח מוגדל – מרווח גדול או זך שהוגדל בחצי טון כלפי חוץ.
* מרווח מוקטן – מרווח קטן או זך שהוקטן בחצי טון כלפי פנים.

המרווחים הם:


פרימה –
מרווח בין דרגה ראשונה לראשונה בצלילי היסוד.
פרימה זכה – 0 טונים (אותו הצליל).
פרימה מוגדלת – חצי טון (לדוגמא דו-דו#).
פרימה מוקטנת – לא קיימת.

סקונדה –
מרווח בין דרגה ראשונה לשניה בסדרת צלילי היסוד.
סקונדה קטנה – חצי טון (לדוגמא דו-רהb).
סקונדה גדולה – 1 טון (לדוגמא דו-רה).
סקונדה מוגדלת – 1 וחצי טון (לדוגמא דו-רה#).
סקונדה מוקטנת – 0 טון (לדוגמא דו-סי#).

טרצה –
מרווח בין דרגה ראשונה לשלישית.
טרצה קטנה – 1 וחצי טון (לדוגמא דו-מיb).
טרצה גדולה – 2 טונים (לדוגמא דו-מי).
טרצה מוגדלת – 2 וחצי טונים (לדוגמא דו-מי#).
טרצה מוקטנת – 1 טון (לדוגמא דו-מיbb) (bb = במול כפול).

קווארטה –
מרווח בין דרגה ראשונה לדרגה רביעית.
קווארטה זכה – 2 וחצי טונים (לדוגמא דו-פה).
קווארטה מוגדלת (טריטון) – 3 טונים (לדוגמא דו-פה#).
קווארטה מוקטנת – 2 טונים (לדוגמא דו-פהb).

קווינטה –
מרווח בין דרגה ראשונה לדרגה חמישית.
קווינטה זכה – 3 וחצי טונים (לדוגמא דו-סול).
קווינטה מוגדלת – 4 טונים (לדוגמא דו-סול#).
קווינטה מוקטנת (טריטון) – 3 טונים (לדוגמא דו-סולb).

סקסטה –
מרווח בין דרגה ראשונה לדרגה שישית.
סקסטה קטנה – 4 טונים (לדוגמא דו-להb).
סקסטה גדולה – 4 וחצי טונים (לדוגמא דו-לה).
סקסטה מוגדלת – 5 טונים (לדוגמא דו-לה#).
סקסטה מוקטנת – 3 וחצי טונים (לדוגמא דו-להbb).

ספטימה –
מרווח בין דרגה ראשונה לשביעית.
ספטימה קטנה – 5 טונים (לדוגמא דו-סיb).
ספטימה גדולה – 5 וחצי טונים (לדוגמא דו-סי).
ספטימה מוגדלת – 6 טונים (לדוגמא דו-סי#).
ספטימה מוקטנת – 4 וחצי טונים (לדוגמא דו-סיbb).

אוקטבה –
מרווח בין דרגה ראשונה לשמינית.
אוקטבה זכה – 6 טונים (לדוגמא דו-דו).
אוקטבה מוגדלת – 6 וחצי טונים (לדוגמא דו-דו#).
אוקטבה מוקטנת – 5 וחצי טונים (לדוגמא דו-דוb).

נונה –
מרווח בין דרגה ראשונה לתשיעית (סקונדה+אוקטבה).
נונה קטנה – סקונדה קטנה+אוקטבה זכה.
נונה גדולה – סקונדה גדולה+אוקטבה זכה.

דצימה –
מרווח בין דרגה ראשונה לעשירית (טרצה+אוקטבה).
דצימה קטנה – טרצה קטנה+אוקטבה זכה.
דצימה גדולה – טרצה גדולה+אוקטבה זכה.

פתרון מרווחים:
את המרווחים הדיסוננטים צריך לפתור.
*סקונדות גדולות וקטנות, ספטימות גדולות וקטנות וטריטון.

1) סקונדה קטנה נפתרת לפרימה זכה.
2) סקונדה גדולה נפתרת לטרצה קטנה או גדולה.
3) ספטימה קטנה נפתרת לסקסטה קטנה או גדולה.
4) ספטימה גדולה נפתרת לאוקטבה זכה.

פתרון הטריטון – 


1) קווארטה מוגדלת (טריטון) יכולה להפתר בשני דרכים:
א) החוצה לסקסטה, הצליל העליון של הטריטון יעלה סקונדה קטנה למעלה בעוד שהצליל התחתון של הטריטון ירד סקונדה קטנה למטה.

אז נקבל סקסטה קטנה, שהיא הפתרון המג׳ורי (בגלל שהסקסטה הקטנה היא היפוך של הטרצה הגדולה). הטוניקה של הסולם תקבע על פי הצליל העליון של הפתרון.
ב) הצליל העליון של הטריטון יעלה כמו מקודם בסקונדה קטנה בעוד שהצליל התחתון ירד בסקונדה גדולה למטה, כתוצאה מזה נקבל סקסטה גדולה שהיא הפתרון המינורי.

2) קווינטה מוקטנת ( טריטון) גם היא יכולה להפתר בשני דרכים:
א) לטרצה גדולה, הצליל התחתון של הטריטון יעלה בסקונדה קטנה למעלה בעוד שהצליל העליון של הטריטון ירד בסקונדה קטנה למטה כתוצאה מכך נקבל טרצה גדולה כפתרון מג׳ורי, הצליל התחתון של הפתרון קובע את הטוניקה של הסולם.
ב) לטרצה קטנה, הצליל התחתון של הטריטון יעלה סקונדה קטנה כלפי מעלה בעוד שהצליל העליון של הטריטון ירד בסקונדה גדולה למטה, כתוצאה מכך נקבל טרצה קטנה כפתרון מינורי, גם כאן הצליל התחתון קובע את הטוניקה של הסולם. 

נתחיל בהגדרה כללית של טרנספויזצה:
העברת קטע מסולם X לסולם Y תוך שמירה מדוייקת של המרווחים במלודיה ובהרמוניה, רק ממג`ור למג`ור ומינור למינור.

טרנספוזיציה טונאלית:
טרנספוזיציה טונאלית נוגעת לקטעים בעלי סולם.
כלומר יש לנו קטע בסולם דו מג`ור למשל ואנחנו רוצים לטרנספז את הקטע לסולם מי מג`ור.

שלבי הטרינספוז הם כאלה:
1.למצוא בקטע הנתון את הסולם של הקטע.
2.העלאת הטוניקה של הסולם למעלה או למטה ומציאת הטוניקה החדשה (במקרה שלנו הסולם החדש יהיה מי מג`ור)
3.כתיבת סימני ההתק של הסולם החדש ליד המפתח.

מה עכשיו?
אם טרינספזנו מדו מג`ור למי מג`ור, סימן שעלינו טרצה גדולה למעלה
עכשיו אנחנו לוקחים כל תו ותו ומעלים אותו בטרצה למעלה, לא מוסיפים שום סימני התק לתווים כי יש לנו את סימני ההתק של הסולם החדש.

המקרה היחידי שצריך לעשות משהו מיוחד הוא במקרה של תווים זרים בסולם הישן
כלומר אם היה לנו רה דיאז בסולם הישן, רה דיאז הוא צליל זר לסולם דו מג`ור, במקרה כזה אנחנו צריכים להעלות את אותו רה דיאז במרווח המדוייק שהוא טרצה גדולה, כלומר רה דיאז יהפוך להיות פה דיאז כפול.

ככה זה בטרנספוזיציה טונאלית עולים או יורדים את המרווח הרצוי, וצלילים זרים עולים או יורדים במרווח המדוייק.

טרנספוזיציה א-טונאלית:
טרנספוזיציה א-טונאלית היא טרנספוזיציה של קטעים ללא סולם.
במקרה כזה אם למשל רוצים להעלות את כל הקטע בטרצה קטנה, פשוט מעלים תו תו את המרווח המדוייק של טרצה קטנה.

טרנספוזיציה של כלי נגינה:
הרבה פעמים אנחנו שומעים על כלי נגינה שאומרים לנו שהם בסולם A או כל סולם אחר.
מה זה אומר בעצם?

תמיד משווים את הכלי לדו ורואים מה ההפרש
אם הקלרינט הוא סי בימול זה אומר שברגע שהוא מנגן דו מהתווים יוצא לו הצליל סי בימול, כלומר במקרה הספציפי הזה טון למטה מהמקור שאנחנו רוצים.
אז אם אנחנו רוצים בכל זאת שהוא ינגן דו אנחנו צריכים לעלות טון מעל דו, ואז כשהוא ינגן רה מהתווים בעצם הצליל יהיה טון למטה ויצא רה.

דוגמא:
אז מה עושים עם זה כשרוצים שגם אותו קלרינט ינגן ביחד עם שאר כלי הנגינה ואת אותם תווים?
פשוט מאוד

בואו ניקח לדוגמא את היצירה קונצ`רטו בפה מג`ור לפסנתר ותזמורת של גרשווין
הקטע כתוב בסולם פה מג`ור לכל הכלים.
אבל יש לנו בעייה קטנה, הקלרינט "מזייף"
יש לנו קלרינט בסי בימול, נשווה אותו כמו מקודם לדו, הקלרינט מוציא צליל בטון נמוך יותר.
אז אם אנחנו רוצים שהוא ינגן בסולם פה מג`ור עם שאר הכלים אנחנו צריכים לכתוב לו את הקטע בסולם שגבוה בטון מפה מג`ור
וזה הסולם סול מג`ור.

אז במקרה הזה הכינור ינגן בסולם פה מג`ור, גם הצ`לו
ולקלרינט התווים יהיו כתובים בסולם סול מג`ור
ככה הוא לא "יזייף"

באותו הקטע יש לנו גם כלי נגינה לה אם משווים אותו לדו יוצא טון וחצי למטה.
בשביל להתאים אותו לקטע בפה מג`ור צריך שהוא ינגן בסולם שגבוה בטון וחצי מפה מג`ור כלומר לה בימול מג`ור, התווים צריכים להיות כתובים לו בלה בימול מג`ור.